רונן גרין

את רוית הכרתי בפגישת ההכנה השנייה שלה עם אשתי לפני הלידה של בתנו השנייה גוני. אני הייתי קצת ספקן לגבי הצורך בדולה בלידה, אבל משהו בפגישה עם רוית חיזק אותי מאוד, היה חיבור טבעי מיידי והתחושה הייתה שהיא מבינה את התחושות שלנו ושהיא מגיעה במאה אחוז רצון רק לעזור ולתמוך כמה שיותר.

ביום הלידה, לאחר לילה של צירים "קלים", היינו בקשר רציף עם רוית בטלפון והיא הרגישה מתי הרגע הנכון להצטרף אלינו. נפגשנו בביה"ח עין כרם לקראת ערב. הצירים עדיין היו בשלב לטנטי ורוית התחילה לעשות ולעסות בעדינות ובהדרגה ככל שהתקדמנו עם הצירים. בגלל שעוד לא נתנו לנו חדר לידה להכנס אליו, יחד עם רוית הפכנו את חדר ההמתנה הכללי של מחלקת היולדות בעין כרם לחדר לידה טבעי משלנו- עמעמנו אורות, שמנו מוזיקה נעימה, רוית חיממה שמנים ריחניים מדהימים- כל זה עשה את ההבדל האדיר בין הרגשה של חדר המתנה למקום נעים, חמים ומזמין (חשוב לציין שיולדות נוספות שהגיעו בנתיים וחיכו כמונו, מיהרו להצטרף לחדר ולהיות חלק מהאווירה, כשרוית ודולה נוספת מעסות, מעודדות ותומכות בכולן בזמן שאני ואיריס היינו בבדיקות וכו (מיילדת שהציצה לראות מה קורה בזמן שהיו בחדר כ3-4 יולדות נדהמה ושמחה מאוד על העזרה והאילתור).

בשלב מתקדם, כשהייתה לאיריס קפיצה גדולה ומהירה לצירי לחץ (כמו בלידה הראשונה), הכניסו אותנו לחדר לידה ומשם הכל כבר קרה מהר מאוד. אבל אני כן זוכר שבזמן הזה רוית כאילו קראה את המחשבות שלי ושל איריס ודאגה להגיד ולבקש מהמיילדת (שהכרנו רגע לפני רק תוך כדי הלידה עצמה ) כל מה שאנחנו לא יכולנו או פחדנו להגיד באותו רגע.

בשבילי, בתור האב והבעל בסיפור הזה, אני רק יכול לומר שאני יודע שהנוכחות והעזרה של רוית היו הכרחיים ונכונים לנו מאוד בלידה הזו. הלידה הראשונה הייתה טראומתית לי ולאשתי (היינו אז רק אשתי, אני וחמותי) והסתיימה בעזרת ואקום והרדמה כללית של אשתי. הלידה הזאת, השנייה, הסתיימה בדיוק כמו שרצינו- טבעית, בתנוחה שאיריס בחרה לעצמה (על שש על מזרן על הרצפה), עם תינוקת בריאה בידיים וזמן איכות איתה בנינוחות, ללא דאגות לכל העניינים מסביב. ואין לי ספק שהרבה מזה התאפשר בזכות נוכחותה של רוית.

בהתחלה היו לי חששות איך זה יתנהל עם דולה, מה יהיה המקום שלי שם וכו. אבל בסופו של דבר הכל קרה באופן מאוד טבעי ונעים ובזמן אמת המחשבות האלה בכלל לא עלו והכל פשוט קרה. אני זוכר שישבתי בצד בזמן הצירים ותהיתי אם זה לא מוזר שאני נח בצד בזמן שרוית עובדת קשה סביב אשתי כמעט ללא הפסקה, אבל זה היה העניין- שרוית נתנה תחושה שהיא כל כך רוצה ושמחה לעשות את זה, וזה גם הרגיש מאוד נכון וטוב לאשתי  רונן גרין. (10/3013)

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now